פסק-דין בתיק ת"ק 5276-10-11

התובע הגיש תביעה על סך 14,300 ש"ח, סכום אשר לטענתו מגיע לו מהנתבע בשל עבודות פוליש שביצע בביתו. התובע טען כי הנתבע שילם לו 2,500 ש"ח ונותר חייב הסכום כאמור. 

הנתבע בהגנתו טען שאינו מכיר כלל את התובע, לא שילם לו דבר וכי מדובר "בטעות". הנתבע  אף הגדיר  את התביעה נגדו  כ "הזויה".

למקרא הגנה שכזו מצופה היה שכאשר יפגשו השניים בבית המשפט, יתברר שהתובע טעה ביחס לזהות הנתבע, אולם הסתבר שגרסתו הקיצונית של הנתבע, אינה מדויקת לשון המעטה, שכן  לנתבע אמנם טענות כנגד זכאותו של התובע לתשלום, אולם הוא מכיר אותו, פגש בו ויודע היטב מדוע הוגשה התביעה.  על כן, דעתי אינה נוחה מקו הגנה זה.

יחד עם זאת, כפי שאראה להלן, דין התביעה להדחות ולא בשל טיעוני הנתבע.

מעדויות הצדדים עולה כי לא נכרת בין השניים הסכם ולמעשה אין בידי התובע כל ראיה באשר לטיב ההתקשרות, אם בכלל וסכומה. כמו כן אין בידי התובע כל ראיה בדבר מהות העבודה שביצע בבית הנתבע והיקפה.

התובע אמנם הציג חשבונית ע"ס 2,500 ש"ח על שמו של הנתבע , אולם הנתבע טען שלא שילם לו סכום זה. במהלך חקירת התובע ומהשאלות שנשאל, ניתן היה להבין כי לטענת הנתבע התובע כפה את עבודתו עליו, בכך שיום אחד פגש באתר פועלים אשר טענו שהם עובדים מטעם התובע וכי "בעל הבית מכיר אותך". לטענתו סילק את הפועלים ומאז לא פגש בהם. הנתבע טען שאת העבודה ביצעה חברת פוליש מקצועית והציג חשבוניות בסכום כולל של 6,000 ש"ח מאת חברה זו. יצוין כי אחד מהתאריכים סמוך למועד בו הוצאה החשבונית שהציג התובע ועל כן הוא מתיישב עם הטענה לפיה חברה אחרת ביצעה עבודה זו.

כאמור לעיל, טענת הנתבע לפיה אינו מכיר כלל את התובע וכי מדובר בטעות, התגלתה כלא נכונה. מטעם זה, אינני מקבל את טענתו לפיה  התובע לא ביצע בביתו כל עבודה. לעניין זה אני מקבל את גרסת התובע לפיה ביצע עבודה בבית הנתבע וחיזוק לכך אני רואה בחשבונית שהוצאה על שם הנתבע, אשר הנה במועד סמוך מאוד למועד בו הוצאה החשבונית שהציג הנתבע ומכאן שהעבודה אכן בוצעה בביתו.

מהראיות שהובאו בפני - ואין בליבי ספק שהיו אלו ראיות חלקיות ביותר, שכן שני הצדדים הסתירו עובדות רבות שיכלו לסייע לבית המשפט - התרשמתי כי התובע ביצע עבודה בביתו של הנתבע, אולם בשלב מסוים עבודה זו נפסקה בשל חילוקי דעות בין הצדדים. לאחר מכן המשיכה את העבודה חברה אחרת.  לא התרשמתי כי מדובר היה בעבודה בכפייה כטענת הנתבע.

יחד עם זאת, התובע לא הציג הסכם כלשהו ללמד על המחיר לגביו הסכימו הצדדים. לא הובאה כל ראיה אודות היקף העבודה שבוצעה, לא הובאה כל ראיה אודות המחיר המקובל למטר בעבודה מסוג זה ובהעדר נתונים בסיסיים אינני יכול לקבוע את התשלום המגיע לתובע.

התלבטתי אם לקבל את עדותו לפיה דרש בשלב בו הופסקה העבודה 4,000 ש"ח ולראות בכך תשלום מינימאלי לו הוא זכאי, אולם לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אינני יכול לקבוע שלאחר הוצאת החשבונית על סך 2,500 ש"ח המשיך התובע לעבודה בבית הנתבע ואם כן מהי העבודה שבוצעה ומה עלותה. ודוק: התובע דרש 14,300 ש"ח בתביעתו ובעדות לפני טען שדרש מהנתבע 4,000 ש"ח וכאשר סרב לא שב לעבודה. חוסר התאמה זה מתווסף לקושי לקבוע את המגיע לו, אם בכלל.

יחד עם זאת אציין כי קושי זה נבע לא מעט מקו הגנתו של הנתבע אשר לא סייע לדיון ענייני ובוודאי שלא להגיע לחקר האמת. הנתבע לא חשף בפני את מהות הקשר בין הצדדים והעדיף לטעון שאינו מכיר כלל את התובע אשר כפה את עצמו עליו.

על כן,  אני מחליט לדחות את התביעה בהעדר הוכחה. בנסיבות העניין ובשים לב לקו הגנתו של הנתבע , אשר התברר כלא נכון,  אין צו להוצאות.

ניתן היום,  י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: